נעימה גבאי המיילדת מבגדד

הגדל

נעימה גבאי, ביתם של עזיה ומשה בנו, נולדה בבגדד, עיראק, ב- 15 למרץ 1913 ונפטרה ב- 1 לפברואר  2008 לאחר שני התקפים של אירוע מוחי. היא הייתה ידועה בכינוי "ג'דה נעימה" שתרגומו מערבית "המיילדת נעימה". את מקצוע המיילדות רכשה בבגדד ב- 1929, בבית החולים אלברט הבריטי. היא החלה לימודיה בגיל 17 ולאחר זמן קצר הפכה למיילדת החביבה ביותר על נשות הקהילה היהודית בבגדד.חייה היו גדושים סיוע ועזרה לאחרים. בחייה האישיים עבדה קשה כדי לסייע לקרובים לה. הי אתמכה כלכלית בהוצאות החינוך של ארוסה שלום (סלים) גבאי שהשתלם באיסטנבול שבתורכיה וקיבל תואר באלקטרו-מכניקה ברוברט קולג'. בו זמנית סייעה נעימה בתמיכה כלכלית לאברהם גיסה, שהתקבל ללימודי כלכלה באוניברסיטה האמריקאית בבירות ולמד שם לקבלת תואר. מאוחר יותר נישאה לשלום. נולדולהם שני בנים ושתי בנות. אחת הבנות שושנה נפטרה ב- 1984 לאחר 18 שנות מאבק במחלת שרירים ניוונית.
בשנת 1951 עלתה נעימה במבצע "עזרא ונחמיה" . במבצע עלו 125,000 יהודים מעיראק לישראל. הוא בוצע במימון של הקהילה היהודית האמריקאית ובהסכמת המלך פייסל, שנתן את אישורו לעזיבת היהודים ללא רכושם. הם נאלצו לברוח, להשאיר את כל רכושם, הונם ובתיהם בעיראק ולהתיישב ולהתחיל חים חדשים בארץ ישראל המתפתחת. בארץ הם גרו תחילה באוהל במחנה "שער עלייה"  בחיפה. מבין האפשרויות שניתנו להם, בחרה המשפחה להתיישב בבאר שבע שבה בשנת 1952 הייתה נעימה ממייסדות שלוחת בית חולים הדסה, בית החולים העברי הראשון בבאר שבע. מאוחר יותר עברה נעימה לעבוד בסורוקה שהיה בית חולים מודרני, בו עבדה עד לפרישתה לגמלאות בשנת 1978.
אחרי יציאתה לפנסיה התנדבה נעימה לעבוד ב"ועד למען החייל". היא עסקה באיסוף תרומות וכספים ושרתה גם כ"דודה של החיילים". בקבלת פנים חגיגית שנערכה ע"י הנשיא זכו ה"דודות" למחווה מיוחדת של הבעת והכרת תודה לפועלן ולעזרתן בגיוס יותר ממיליון שקל לאגודה למען החייל. נעימה עודדה אנשים לתרום לחיילים ואף תרמה כל שנה בעצמה את שכר הפנסיה שלחודש מרץ (חודש הולדתה), לאגודה למען החייל.
כאות הוקרה לפועלה נקרא שם המועדון לחייל בבסיס חיל האוויר בחפץ חיים על שמה של נעימה לרגל יום הולדתה ה- 85. מצורפת תמונה שלה עם מפקד הבסיס ואיתי, בנה משה גבאי, ניצבים בחזית המועדון ליד השלט הנושא את שמה.
נעימה תיזכר תמיד כאישה חזקה המסורה לשירות וטיפול באחרים. היא אישה אשר לא נתנה לקשיי החיים לגבור עליה. היא מהווה סמל לדור שלם של יהודים שעלו לישראל על מנת להענק חיים חדשים למשפחותיהם. היא נציגתו של דור שנלחם, נאבק והתגבר על קשיים אדירים וכך יצר את ארץ ישראל שאנו מכירים ואוהבים. כשהובא בנה לביה"ח סורוקה בבאר שבע והוא פצוע פצעים אנושים בצוואר מהקרב בתעלת סואץ, הצטרפה נעימה למנתח המהולל סידי בחדר הניתוח. בתום הניתוח ניגשה לד"ר סידי ונישקה את ידיו באומרה לו שזה עתה עבדו להצלת חייו של בנה. ד"ר סידי עמד בשוק פעור פה ומלא הערצה על האומץ והנחישות שהפגינה.
במותה השאירה נעימה אחריה את ביתה דליה, שני בניה מוטי ומשה, 12 נכדים  ו- 12 נינים.

 

עבור לתוכן העמוד