חיפוש
דלג על חיפוש
עבור לתוכן העמוד
דלג על עבור לתוכן העמוד

פרידה מחדר הלידה

הבקר של הארבעה בספטמבר 2011  היה בקר היסטורי לחדר הלידה של סורוקה, לא רק עבור כל אלה שעבדו בו במשך השנים אלא גם עבור כל אוכלוסיית הנשים בנגב. בשעה 10:23 הגיחה לעולם התינוקת האחרונה שנולדה במבנה הישן, ולאחר שהתינוקת אמרה את דבריה, בציון אפגר 9/10   ובמשקל של 2730 גרם היא ואמה יצאו מחדר הלידה. כעבור שעתיים של התאוששות יחד עם עוד כמה נשים שלא הצליחו להתאפק באותו בקר, היולדת הועברה לאשפוז והמקום שהיה שוקק חיים, תרתי משמע, מסביב לשעון במשך עשרות שנים, מקום שהיה עד לדרמות מיילדותיות מכל הסוגים, הפך בין רגע לחלל ריק ושומם. האורות כובו, הציוד פורק, הדלתות ננעלו ותמה תקופה היסטורית.  באותה שעה במעוננו החדש כבר נולד התינוק הראשון בעידן המיילדות החדש של סורוקה, הרי מיילדות היא עסק ללא הפוגות.

אך רגע לפני כיבוי האורות, חדר לידה היקר שלנו, הצצתי מסביב וכדי שלא נשכח את התקופה הזאת בזמן שאנחנו עובדים בתנאים הנוחים של "הבית החדש" הרגשתי שצריך לזכור כמה מהפינות והתופעות הייחודיות רק לך וכעת יעברו מן העולם. ממש כפרידה מחבר ותיק.

"חדר לידה היקר"! מזה עשור איימו עליך!  אתה פשוט גמור ולא תחזיק מעמד!  בקרוב יהיה מחליף גדול ומפואר ומעוצב, ואז, מי בכלל יזכור אותך?

בוודאי שנזכור ועוד איך. ידעת שנים טובות ומפוארות. ידעת להתגבר על כל הקשיים ולהמשיך לתפקד ברמה הגבוהה ביותר חרף כל הקשיים ובכל המצבים.

אפילו מעט נתגעגע.

במשך השנים צמחת וגדלת, הורחבת, שופצת ותוקנת פעם אחר פעם. אבל לא יכולת עוד מול מספר הלידות ההולך וגובר מדי חודש של נשות הנגב הפוריות במיוחד. עד שהוחלט סוף סוף, אי שם, במרומי קופ"ח, אם כי באיחור רב,  שגם לנשות הנגב הזכות בסיסית ללדת בתנאים שמתאימים לתקופתנו, ככל שאר הנשים בישראל.

האמת היא שבשנים האחרונות היית מעצבן במיוחד, אך סירבת בעקשנות להיכנע והחזקת מעמד בגאווה עד לרגע האחרון כשהיורש היה מוכן לקבלת הקהל.

עשית מאמצים להעמיד פנים של "עסקים כרגיל" אבל לא היה לך קל. הצפיפות הגוברת איימה על יציבת הקירות שבין המיטות שלך. והוילונות, אוי הוילונות של קופת החולים - תמיד היו קצרים מדי ואיימו לחשוף את הדרמה מתרחשת מאחוריהם. אם סגרת את הוילון מימין הוא מיד נפתח משמאל!   אם סבתא מודאגת עברה ממיטה למיטה בחיפוש אחר נכדתה והשאירה את הוילונות פתוחים, פתאום הכול  היה חשוף בדיוק כשאחמד חיפש את פאטמה אי שם במיטה ארבע. אוי הוילונות! סבלתם נורא והתלכלכתם כל פעם מחדש מכל מה שמתלכלכים ממנו כשהטבע עושה את שלו. לא התייאשתם. לא ולא. מדי בקר הגיע מיכאל עם השלייקס והסולם וטיפס בזהירות ליד כל מיטה, חלילה שלא תהיה בדיוק אישה בלידה. מה? לא תעברו איתנו כדי שנרגיש בבית? לא. נצטרך להתרגל לדלת (ומסתבר שגם לה יש וילון...).   

ויש עוד מושגי יסוד, ייחודיים רק לחדר הלידה הישן שלנו שכדאי אולי לזכור בזמן שנעבוד במבנה המעוצב והמרווח, והם ייעלמו מזיכרוננו .

הספסל והקבלה:

מאז ומעולם הספסל  לא היה מספיק ארוך בכדי  להכיל את כל היולדות (גם ללא המלווים המודאגים), וסירב בעקשנות להתרוקן. גם הזריזות שבמיילדות והמומחים שבמתמחים ש "תקתקו" יולדות מבקר עד בקר לא הצליחו להגיע למצב האידיאלי של "ספסל ריק" אלא רק לעיתים רחוקות, שהרי בזמן שבדקתם אחת, עוד שתיים צמחו על הספסל והיולדות התרבו ממש כפטריות אחרי הגשם. הקבלה הייתה צרה ולא נוחה, תמיד צפופה, הרי כולן דחופות כשהצירים גוברים.  השירותים לא הספיקו והתעקשו להיסתם לפחות פעם במשמרת ולעלות על גדותיהם. והריצות עם ה"גמורות"  או עם יולדת שנזקקה לסקציה דחופה, תוך כדי מלחמה עם המשקל ועם הפח, הדלת שנפתחת פנימה, התיקים של היולדות ושאר החפצים הפזורים בדרך, אל עבר חדר לידה בתקווה שהיולדת תחזיק מעמד עוד רגע קט ולא תלד לעיני כל יושבי הספסל.

חדר שתייה (ידוע גם כחדר גסטרו): 

ללא ספק לב ליבה של המחלקה ומרכז התכנון ועשייה. כאן סעדנו  מדי יום על סלט ו9%, ואם התמזל מזלנו קבלנו גם ביצה או טונה. הטונה, אגב, בדרך כלל  "נעלמה" באופן מיסתורי  מהמנות,  ויש דיווחים שנמצאו מצבורים במגירות המתמחים בקבלה ומתחת לערימות הפדים מול מיטה 10..... כל היודע דבר על מצבורים נוספים יכול להודיע לצוות ההנהלה.  בערב יכולנו להתפנק על מנה של פסטה או בורקס, רוויות שומן, או פשטידת ירקות, שהיא תוצר של שאריות הירקות מהצהריים בתוספות של לחם וביצים, הישר ממטבחו של סורוקה. כל תרומה של מזון, מכל סוג, ובכל מצב, שאריות מהבית, עוגות, פירות, ומה לא, התקבלו בשמחה ורק הונחו על השולחן וכבר לא נשאר פירור. אבל חדר השתייה היה יותר ממקום להשביע בו את רעבוננו או לרוות את צימאונינו. הוא היה מקום ייחודי שכל הצוות וגם עוברי- אורח יכלו לשבת לפטפט על כוס קפה ושם לא היו מחיצות של מעמדות למיניהם.  לא פעם מנהלי המוסד הגיעו לחדר לידה ואף התארחו בחדר השתייה  הצנוע שלנו. אישית זכורה לי תמונה מלפני שנים של פרופסור כץ בשיחה עמוקה עם עובדת המשק על הבית ועל המשפחה וזה אצלנו היה טבעי לחלוטין. הכבוד הוא הדדי.

חדר חושך

חדר שאמור היה להיות שקט ורגוע על מנת לתת מנוחה ליולדות עם "טוקסמיה" או כל מצב קיצון אחר שדרש השגחה מיוחדת. בפועל היה החדר כל דבר חוץ ממקום רגוע. כאן התרחשו הדרמות הגדולות של המיילדות.  עצם המיקום הגיאוגרפי של חדר חושך לא היה לטובתו. ממוקם ממש ממול לחדר השתייה שמחוצה לו "מרכז הכנת חגורות, רביעיות וידונים" ומוקד לשיחות נלהבות על המתרחש בבאר שבע וסביבותיה. המיילדת שעבדה בחדר חושך הייתה מכונה ק' (יש מספר גרסות על אודות מקור השם) והיא נדרשה לבצע פעלולים רבים בו זמנית, עם כי בשנים האחרונות צומצמו תפקידיה (בתנאי שלא היה פנצ'ר.....), אך לא נשכח את הימים שאותה המיילדת נדרשה לטפל ביולדות בחדר חושך, ביולדות אחרי לידה בחדר התאוששות ובפרוזדור ואף להיכנס לניתוחים קיסריים. בלתי אפשרי ואף מסוכן!

 

מיטה 1: המיטה היחידה עם דלת!  דלת כניסה לכל הבאים ופתח לביקורים חטופים אצל היולדת על ידי כל בני משפחתה מקטן עד גדול שהצליחו לחמוק מהשומר.  מחוץ לדלת ניצבת הסבתא העקשנית שאמנם "לא נכנסת", אך חייבת להיות בקרבת בתה ולשדר על התקדמות הלידה ישירות משם לשאר בני המשפחה הממתינים בדריכות בחוץ.

מיטה 2:  סוויטה לפרסונל ולמיוחסים.  היולדות כאן נהנו ממקום צר במיוחד הרבה יותר מכל שאר המיטות, צפיפות שלא הותירה ברירה למלווים – או הבעל או האמא כי פיזית אין מקום לשניהם, ובזה אולי גם עשינו טובה ליולדת.  מי שקבלה שם לידה (עד להתקנת לחצן המצוקה לפני מספר שנים) הייתה צריכה פשוט להתפלל שלא תהיה חלילה הסתבכות מכל סוג. כי מי במשמרת עמוסה וסוערת בכלל תשמע את קריאות ה "הצילו" שלה?

מיטה 4:  היחידה עם חלון והמרווחת שבמיטות. בני המשפחה שזה עתה גורשו על ידי המיילדת יכלו להתכופף מתחת לחלון בחוץ, ובשעת הצורך להשתתף אף הם בלידה...

מיטה 7:  ללא ספק הכוכבת שבמיטות חדר הלידה ואלופת ה "Grand Multi Para".  ממוקמת מול הדלת ומוכנה ומזומנה בכל עת לקבלת ה"גמורה" שהצליחה להתאפק רק עד לכניסתה לחדר לידה, והנה הילוד כבר בוכה.  לו היה אפשר להעניק פרס למיטה שידעה הכי הרבה לידות, אין ספק שמיטה 7 הייתה הזוכה הגדולה.

מיטות  10-8:  "עודפים" של חדר הצירים. היולדות עם הצירים המוקדמים שנאלצו בעל כורחן לשמוע את צעקות היולדות שבמועד, דבר שלא ממש תרם לעצירת הצירים המוקדמים אלא רק העלה את מפלס החרדה.

מיטה 10 :  אוי מיטה 10 כמה צער ידעת. בלית ברירה ילדו כאן נשים עם APDוכמה שניסינו לשמור על הכבוד הראוי במצבים האלה בימים סוערים בחדר לידה זה לא היה קל. ממוקמת בקצה של חדר הלידה ליד חדר הכלים הרועש ולעיתים גם מסריח (מה לעשות......) אך תמיד מעודכנת במה שהתרחש בעולם, הרי הרדיו שם נמצא ובין השירים יש מהדורת חדשות כל חצי שעה.  כמה צער ידעת מיטה 10.  לא מספיק שכאן נולדו תינוקות יפהפיים ללא רוח חיים אלא שכאן גם שכן "המקרר" של החבילות הירוקות המלאות בעצב שחיכו להעברתן לפתולוגיה. ואם לא די בכך,  כשלא היו יולדות במיטה, הפכת למחסן של עגלות הכביסה וציוד אחר, ולא נשאר שם מקום לזוז.

חדר צירים:

אין אחת שתצטער על היעלמותו של חדר צירים.  התחנה הקשה ביותר  לפי כל הדעות בה נדרשה המיילדת לעשות את הבלתי אפשרי: לקבל ולשחרר בו זמנית 5 יולדות . להרכיב עירוי לקחת רוטינה ולהכניס קטטר (חלבון רק בקטטר), להתחיל פרוטוקול מרסר,  להכין יולדת לסקציה דחופה, למצוא מתמחה ירוק שיסכים לעשות "סיבוב" ולפנות את המיטות כדי שאפשר יהיה לקבל "נגלה חדשה" וכל זה תוך כדי חיפוש נואש אחר הדפקים של שלישיה בת 30 שבועות.  ולא לשכוח חלילה, מיילדת צעירה, לתעד במחשב כל פרט ופרט. נוסף על התפקידים האלה שימשה האחות בצירים כ "בוררת" במלחמה הלא נגמרת בין מחלקות  הנשים א' ו-ב'......

מעטות היו המשמרות השקטות בחדר צירים, אך אם היו כאלה אז כאן המקום הראוי לציין את שני היתרונות היחסיים של התחנה האומללה הזאת. המחשב והכורסה.

 חדר הלבשה ושירותים

קטן וצפוף ודומה לעיתים לחנות יד שנייה המתמחה בנעליים. בשעת הלחץ, בהחלפת המשמרות כמעט שאי אפשר היה לזוז בחדר ההלבשה – המתפשטות והמתלבשות הבאות וההולכות, נפגשו בצומת הצפוף הזה שהוא גם מקום להחלפת מידע של המשמרת שמסתיימת על מה שמחכה אי שם בחוץ לאלה שהגיעו זה עתה למשמרת. מי שלא הספיקה להתגונן בזמן,  ו"חטפה שפריץ" אולי רצתה גם להתרחץ ואז אוי למי ש"חייבת" לשירותים לפני הנסיעה מחוץ לעיר כי כשהמקלחת היא גם שירותים והשירותים גם מקלחת, נשאר רק להחליט על מה לוותר.

התיקים של היולדות:

אחת התופעות המעצבנות ביותר שקיימות. היולדות הוצאו מחדר הלידה עם כל התיקים שהביאו איתן, אספקת בקבוקי שתייה לשבוע ימים ותיקים גדושים בבגדים על גבי האלונקה. אך מה לעשות, המיילדת המאוששת צריכה גם לבדוק את היולדת. אז צריך להוריד את התיקים - אך לאן? אין מטר רבוע פנוי בחדר התאוששות. כך נוצר מצב שהמיילדת צריכה לפלס את דרכה בתוך כל חפציה של היולדת וזה כמובן כדי לבדוק שמתחת לכל הדברים לא מתרחש, חלילה איזהPPH . אך במחשבה שנייה כבר עדיף שהיולדת תהיה בחדר ההתאוששות הצפוף כי שם לפחות היו וילונות (שהחליף מיכאל בבקר) וניתן היה  על אף הקשיים לבדוק את היולדת ולבצע אומדן. וזאת לעומת יום עמוס במיוחד בו היולדות מתאוששות בפרוזדור (אחרי שילדו מאחורי פרגוד באמצע חדר לידה) והמאוששת נאלצה למצוא מד לחץ דם נייד שגם תקין ולעבור עם זה בין היולדות והתיקים, האורחים וגם הפרחים שבינתיים הגיעו במשלוח. 

לידות על אלונקות:

וזכורות לכולנו משמרות שכל המיטות של הבית לא הספיקו לקהל הנשים, ונאלצנו בלית ברירה גם על אלונקות לקבל לידות תוך כדי תחינות למלווים באזור "לא לצאת מהווילונות" עד שהאישה תהיה מכוסה או תעבור למקום שהתפנה. כוחות העזר הנפלאות מיד הביאו פרגודים שלא ממש הצליחו לסגור את המקום.  ובכל זאת ניסינו לשמור בתנאים האלה על כבודה של האישה. לא פעם שמעתי מנשים שילדו בחדר לידה מאולתר כזה שבסופו של דבר, ברגע של הלידה כל התפאורה לא חשובה והעיקר הוא ללדת בשלום בתמיכתה ובעידודה של מיילדת.

 ה "שלאף שטונדה":

תנומת הצהריים של דוקלר. איזה מנהל שמכבד את עצמו יכול היה לתפקד בתנאים האלה ללא מעט מנוחה. לפיכך, בסביבות השעה שתיים ד"ר דוקלר היה תופס תנומה קצרה, רגליים על הדלפק וראש שמוט לאחור, מה שייתן כוח להמשיך את יום העבודה בבית החולים ומחוצה לו. בבית החדש, יש חדר מפואר למנהל שלנו שמעתה יוכל ליהנות מתנומה במקום נוח ולא לעיני כל הקהל.

הצוות: 

חדרי הלידה החדשים, מפוארים ככל שיהיו, לא יוכלו לתפקד ללא הצוות הנפלא!  במשך השנים, צוות הרופאים, מיילדות, כוחות עזר, עובדות משק, מזכירות , סניטרים וכל מי שהגיע לסייע (אנשי מיחשוב, אינסטלאטורים, חשמלאים, מתקני מיטות וחצרנים), תיפקדו בתנאים כמעט בלתי אנושיים, אך לא נשברו – החזקנו מעמד בהנהגתן של סביונה וכל סגניותיה ואנו גאים לעבור למעוננו החדש ולפתוח פרק חדש ב "ספר הלידות והמיילדות"  של סורוקה.

ברגע הזה, גם הזמן לברך את הקבוצה הנפלאה של המיילדות החדשות שמצטרפות לצוות עכשיו עם סיום לימודיהן.

נוסף על כך יש קבוצה של נשים נפלאות שעבדו במסירות במשך השנים ולא עוברות למעון החדש עם כל הצוות. קבוצת עובדות המשק, אלה הקבועות ואלה שהצטרפו רק בסופי השבוע -  רחל, זילפה, נטלי, אלה, לודמילה, טטיאנה שיפרה ותמרה ואחרות ! הבית תמיד היה מבריק על אף מה שעבר עליו מסביב לשעון.  רק הורדה האישה, ובין רגע המקום נקי ומסודר. יישר כוח, כי בילעדיהן לא יכולנו לתפקד.

ג'ודי רונן

מיילדת

 

 

עבור לתוכן העמוד