חיפוש
דלג על חיפוש
עבור לתוכן העמוד
דלג על עבור לתוכן העמוד

מילות פרידה מפולין - מסע מיילדות לחיים

מילים לסיום מסע מיילדות לחיים.
חמישה ימים עם נשים מדהימות שעוסקות בהבאת חיים לעולם, במסע במחנות שידעו בעיקר מוות.
ההכנה בארץ והמחשבה על מה שצפוי העלתה יותר סימני שאלה מאשר תשובות ובכל מפגש חזרנו ואמרנו. צריכות גיבוי, כי מי יודע באיזה מצב נהיה ברגע האמת...

נחתנו בורשה. 
הימים מתחילים בנחת, קפה, ארוחה, שיחות חולין על הא ועל דא ויציאה לעוד יום. כל יום הוא שילוב של היסטוריה עשירה של העם היהודי בפולין, שואת העם היהודי בפולין ותקומתו של העם היהודי. 
ובכל טקס אנחנו עדות לעוצמה שבסיפור האישי, הסיפור הלאומי ותחושת השליחות שלנו כמיילדות שבכל יום מנצחות את הצורר הנאצי בכך שאנו שליחות המסייעות להביא חיים חדשים לעולם. 

מסע אל תוך השואה הוא חוויה רב ממדית. המראות שהדעת לא תופסת, הסיפורים שחודרים, הריח הנישא באוייר בגטו הטחוב, בצריפי העץ ובריח השריפה שעולה מהשיפוצים אך מעלה זכרונות אחרים. ויש הנוגעות באבן הקרה מתחברות דרכה לתודעה. ואת החיבור של העבר וההווה והתיווך ההופך חוויה כה קשה לחוויה שיכולה להיות גם מעצימה חוויה שניתן להכיל, בתיווך שעוזר להבין את הבלתי נתפס, בלב כל זה ניצבת שושנה. 

שיחת איוורור במחצית המסע. מה עובר לנו בראש ובנשמה בימים ארוכים וקשים אלו? רבות מאיתנו חוות את הזוועה כאשר אנו שמות עצמנו במקומם מנסות לדמיין מה היינו עושות לו היה זה הילד שלנו. האם היינו שולחות ילד לבדו לארץ ישראל? האם היינו נאחזות בילדינו בכל מחיר? כיצד אפשר להתמודד? 
ובמחשבה נוספת ובעלת עוצמה, עולה המשמעות המיוחדת של קבוצת מיילדות המביאות חיים לעולם הנמצאות במקום זה בו ניטלו חיים כמו רבים. 

כיצד בוחרים את מי להציל? כיצד בוחרים אם להישאר או ללכת? כיצד בוחרים בחיים או במוות? 

לעשות בחירה בעולם נטול בחירות. זו המהות. תמצית העניין.

 

כשחשבנו על מסע מיילדות לזכירת השואה נזכרנו בשפרה ופועה המיילדות העבריות במצריים. גם שם, במצריים של פרעה, היה צו שלטוני ותוכנית מדינית להשמדת העם, והמיילדות היו אלו שפעלו שם באומץ לסכל את התוכנית. 
המיילדות העבריות הפכו לסמל של מאבק בתוכנית ההשמדה של עם ישראל. 
המקצוע המדהים שבחרנו בו כולנו הוא לא רק מקצוע של חסד אנושי כלפי כל אדם שנברא בצלם אלוהים. בדורות שלנו זה גם מקצוע שנותן מענה ותשובה למכונת ההשמדה הנאצית. הנאצים ביקשו להשמיד להרוג ולאבד את העם היהודי. כשאנו מיילדות נשים יהודיות בדורות שלאחר השואה, אנחנו בעצם לוקחות חלק בהעצמת העם הזה. 
ובתוך כל ערמות האפר, נרים ראשינו, נישא עיננו סביב ונראה במה זכינו. זכינו לחיות בארץ ישראל, זכינו לראות בתקומתה ובנייתה של ארץ ישראל וזכינו להקים בית בישראל. בנוסף זכינו אנחנו, כל אחת ברמה האישית לעבוד במקצוע מדהים של חסד ונתינה ולהיות חלק ממפעל של הבאת חיים לעולם. נזכור את כל הדברים הטובים הללו כשאנחנו עומדות מול מחנות המוות. נזכור שהגענו ממחנות החיים ולשם גם אנחנו שבות בעיניים דומעות בראש מורם ובלב גאה

דרג את הכתבהדירוג כתבה מילות פרידה מפולין - מסע מיילדות לחיים: 4 כוכבים
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
6 מדרגים
עבור לתוכן העמוד