חיפוש
דלג על חיפוש
עבור לתוכן העמוד
דלג על עבור לתוכן העמוד

ואגיניזמוס- לא רק בעיה רפואית

יולדת בת 35 בלידה ראשונה מגיעה לבית חולים בשבוע 32, על מנת להתייעץ עם הצוות לקראת הלידה, היות שיש לה פוביה מפני כאב נרתיקי והיא סובלת מואגיניזמוס ראשוני. האישה מעולם לא קיימה יחסי מין עם חדירה מלאה. ההריון נוצר בעקבות הזרעה מלאכותית, בה נטל חלק בן זוגה, לאחר שקיבל הדרכה כיצד לבצע זאת.

בביקורה זה, הוצעו לאישה שתי אפשרויות: לידה נרתיקית מלווה בשיכוך כאבים או ניתוח קיסרי. היא העדיפה ללדת בניתוח קיסרי. עם זאת, שני בני הזוג חשבו שהליך נרתיקי כלשהו הקשור ללידה, גם תחת הרדמה אזורית, עשוי לשפר את מצב הווגיניזמוס של האישה. לפיכך, נקבע ליולדת זימון להתאשפז בשבוע 39. האישה ובן זוגה הגיעו לבית החולים 3 ימים קודם לאשפוז המתוכנן, משום שהחלו צירים. היא סירבה להיבדק בדיקה נרתיקית ללא הרדמה. בהסתמך על ההיכרות המוקדמת, הצוות סבר, שאם תצליח להיבדק, יתכן ותקבל ביטחון ביכולתה ללדת. לאחר התייעצות עם בני הזוג, בוצעה לאישה הרדמה ספינאלית/ אפידוראלית משולבת. מטרת ההרדמה הספיראלית היתה להשיג שיכוך מיידי לשם ביצוע בדיקה. המשך הניסיון של לידה נרתיקית, יכול היה להעשות על ידי תגבור האפידוראל שיביא לשיכוך כאבים מלא. אולם, על אף שהבדיקה עברה ללא כאבים, החליטה האישה שהיא מעוניינת בניתוח קיסרי, וכך היה.  

 

תיאור זה, נכתב על ידי דר' באנסאל ב 2007 במכתב למערכת העיתון BIRTH 1, והוא מציג גישה ואופן טיפול כמעט אופטימאליים, מבחינת הנכונות והפתיחות של המערכת הרפואית באנגליה להכיר בבעייתה של האישה, ולהיערך לקראת הלידה מבחינת בני זוג ומצד המערכת המטפלת. כמו כן המכתב זה מחדד את ההבנה לגבי הסבל הרב של נשים עם ווגיניזמוס.

מן העבר השני, מחקר בריטי שהתפרסם ב 2009 2 מתאר את הידע והגישות של מיילדות בנוגע לקשר שבין מיניות ללידה. לפי מחקר זה, בו השתתפו כ 400 מיילדות וענו 372 מהן, רובן חשו שחסרה להן הכשרה וכלים לטפל בנשים נפגעות תקיפה מינית. החוקרות מסכמות את מאמרן, בהמלצה כי יש לשלב ידע על הנושאים הללו בכל תוכנית הדרכה מקצועית למיילדות.

על רקע זה, ועל סמך חוויות בעבודתי בחדר לידה כמיילדת, וההבנה שיש להאיר את הנושא, מצאתי לנכון לסכם מספר מאמרים ולהציג ידע מקצועי עדכני על אבחון, טיפול וגישות לטיפול בנשים עם וגיניזמוס*.

 

אבחנה

ההגדרה הרפואית המקובלת לווגיניזמוס היא התכווצות בלתי רצונית (ספאזם) של שרירי האגן.

אבחנה זו היא מעט ארכאית ונקבעה לפני כ 150 שנים. כמו כן, היא נוטה להישען על ידע של מומחים ואינה לוקחת בחשבון את חוויותיהן של מי שסובלות ממצב זה 3. דווקא מחקרים, שניסו לבדוק את  מידת הכיווץ של שרירי האגן באמצעות EMG לא העלו ממצאים תומכים ואחידים לגבי אבחנה זו לווגיניזמוס3,4.

הגדרה אחרת, רחבה ועדכנית יותר, לוקחת בחשבון את קשייה של האישה לאפשר חדירת איבר מין, מכשיר או אצבע לנרתיק, וזאת על אף שהאישה רוצה לעשות זאת.

קיימים מספר תתי מצבים: נשים עם ווגיניזמוס מלא אינן יכולות לאפשר חדירה לנרתיק כלל, מהצד האחר של הרצף- ישנן נשים עם ווגיניזמוס חלקי, שיכולות לאפשר חדירה על אף שהן חוות כאב ופחד. ווגיניזמוס יכול להיות מצב ראשוני, אך גם עלול להתפתח כמצב משני. יתכן והופעת ווגיניזמוס תהיה תלויה בנסיבות מסוימות, או שיופיע ללא קשר למצב זה או אחר, וישליך על כל מהלך חייה של האישה 4.

כמו כן, על אף שמקובל להגדיר בנפרד מצבים שונים, יש להכיר בכך כי קיימת חפיפה בין וגיניזמוס לואסטיבולודיניה ((Vestibulodynia שמשמעו אזורי רגישות וכאב בכניסה לנרתיק, ולבין דיספארוניה (Dyspareunia) דהינו- כאבים בעת קיום יחסי מין.

 

לשם ביצוע אבחנה, יש לשוחח עם האישה ולקבל אנמנזה מפורטת לגבי מספר נושאים:

  • מאיזה רקע באה האישה (נשים מבית שמרני, שגדלו עם גישות שליליות כלפי מין, נמצאות בסיכון מוגבר לווגיניזמוס).
  • האם האישה פעילה מינית?
  • מהי  מידת יכולתה לאפשר חדירה? בעצמה ועל ידי בן זוג?
  • האם החדירה מלווה בכאבים? האם הכאבים הם במהלך כל המשגל או רק בתחילתו?
  • עד כמה היא מודאגת מהמחשבה על ביצוע בדיקה נרתיקית? מה מטריד אותה בהקשר זה?
  • האם חוותה טראומה או תקיפה מינית?
  • מהם מידת וסוג הכאבים שהאישה חווה.

 

בדיקה נרתיקית בהסכמת הנבדקת מהווה חלק מהאבחנה, היות ויש לשלול פתולוגיות אורגניות באגן.

קודם לביצוע הבדיקה יש לשוחח עם האישה, לקבל את הסכמתה והבנתה לנחיצות הבדיקה. יש להסביר לה מה צפוי להיות מהלך הבדיקה, ניתן להדגים לה איזו מידה של לחץ על הנרתיק היא תחוש, באמצעות לחיצה על ידה כמו כן ניתן להראות לאישה ספקולום ולתת לה להחזיק בו. יש להסביר על יכולת שרירי הנרתיק להתגמש ולהתרחב, ולהסביר שהיא יכולה לעצור את הבדיקה בכל שלב שבו תרצה 4.

כדאי לוודא מראש האם הנבדקת מעוניינת בנוכחות של אדם נוסף במהלך הבדיקה.

יש לאפשר מרחב שקט ומוגן לביצוע הבדיקה (וילונות, העלולים להיות מוסטים בכל רגע, עלולים לגרוע מתחושת הביטחון והפרטיות שלה).

תחושת הנבדקת כי היא בעלת שליטה בתהליך הבדיקה, היא קריטית להצלחת הבדיקה. ניתן להציע לה לסייע עם ידה על יד הבודק/ת בביצוע החדרת האצבעות. ניתן להנחותה לעצור מתי שלא נוח לה. במידה והבודק/ת מיומנת דיה, ראוי לבצע בדיקה באמצעות אצבע אחת בלבד. מקובל לבקש מהנבדקת להרים את האגן באמצעות שכיבה על אגרופי ידיה, זהו אמנם הליך המקל אנטומית על הבדיקה, אך עלול להפחית מתחושת השליטה של הנבדקת. יש לשקול כאלטרנטיבה להגביה את האגן באמצעות סדין מגולגל המושם תחת המותנית, תוך שהנבדקת היא המכתיבה את קצב הבדיקה.

 

טיפול

את מי להפנות להמשך טיפול?

במאמר הסקירה שהתפרסם ב BMJ 4 מצוטטת אישה, שקיימה יחסי מין עם בעלה לראשונה בליל כלולותיהם. על אף שחוותה כאב, המשיכו בני הזוג לנסות לקיים יחסי מין, בהמלצת מטפלים שונים "תתרגלי לזה". רק כעבור זמן האישה אובחנה כסובלת מווגיניזמוס, וקיבלה טיפול. לדעת הכותבת, ההמלצה להמשיך לנסות לקיים יחסי מין על אף הכאבים, מוטעית. יש להקדים טיפול ורק לאחריו לאפשר חדירה 4.

מטרת הטיפול מותאמת לצרכי האישה- יש מי שתרצה להגיע לאפשרות של קיום יחסי מין עם חדירה ויש אחרת שאינה פעילה מינית, ועבורה מטרת הטיפול יכולה להיות שהיא תוכל להיבדק נרתיקית מבלי לחוות כאב. הטיפול פועל ברמה של חינוך, ייעוץ ותרגול, שמטרתם לאפשר לאישה להגיע לתחושת נוחות עם תחתית האגן שלה.

אחת השיטות הפשוטות והזולות היא באמצעות תרגול עצמי: אישה מבצעת תרגילי קגל לכיווץ שרירי רצפת האגן, כעבור מספר ימים מחדירה אצבע אחת לנרתיק ובהמשך עוד אצבע, עד להחדרת 3 אצבעות. לאחר שהיא עוברת את השלב הזה, היא חוזרת לקיום יחסי מין עם בן זוגה, כשהיא נמצאת מעליו, ושולטת בתהליך, זאת בשיתוף מלא עם בן הזוג, הם מנסים לקיים חדירה. שיטה זו מוצעת באתר הבית של ארגון המיילדים והגניקולוגים הקנדי 5 ומוסברת בפירוט ובהגיון.

שיטות טיפול אחרות כוללות החדרת "מרחיבים" בגדלים הולכים ועולים, טיפולי פיזיותרפיה, טיפולים באמצעות היפנוזה, וטיפולים באמצעות ביו פידבק.

במידה והאישה חוותה טראומה שגרמה להיווצרות המצב של ווגיניזמוס, או להחמרתו, כדאי להפנותה לטיפול שיכול לסייע לה ולהקל על סבלה.

 

"חירות מינית נשית דורשת היכרות עם גופינו, והבנה מהי משמעותה של אוטונומיה מינית."

                                                                                                                        בל הוקס

ביבליוגרפיה

1. Bansal, S. (2007), Too Phobic To Push. Birth. 34 (3): 273-274

2. Jackson, K.B.; Fraser, D. (2009) A study exploring UK midwives' knowledge and attitudes towards caring for women who have been sexually abused. Midwifery. 25(3): 253-63.  

3. Binik, Y. (2009) The DSM diagnostic criteria for vaginismus. Arch Sex Behav. 39(2): 278-91.

 

4. Crowley, T.; Goldmeir, D.; Hiller, J. (2009), Diagnosing and managing vaginismus. BMJ. 338:b2284

 

5. When sex hurts- vaginismus. (2011, may 4). Retrieved December 20th 2011 from http://www.sogc.org/health/health-vaginismus_e.asp  

  

 

*מאמר זה מציג  גישה ההולמת את תפיסותיי האישיות בהקשר של ווגיניזמוס ומיילדות, ואינו מתיימר להציג את כל הגישות והידע המקצועי בנושא, שהם רחבים ומקיפים (ג.ב.מ.).

דרג את הכתבהדירוג כתבה ואגיניזמוס- לא רק בעיה רפואית   : 3 כוכבים
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
4 מדרגים
עבור לתוכן העמוד